<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנן בר אדא</h1>
<h2>דף יג.</h2>
גר' בהל' אחרונ' פ"א דברכות [י"ב ע"ב] א"ר יוסי בר אבין מפני [מה] קבעו פרש' ציצית מפני שיש בה ה' דברים על מצות ציצית ויציאת מצרים והרהור עבירה והרהור ע"ז וכו' עד אשר אתם זונים אחריהם, תני רב חנן בר אדא זו הרהור ע"ז וכן הוא אומ' וזנו אחרי הבעלים. וקשה היא הרהור ע"ז שהקב"ה מצרפה למעשה כדאית' בפ"א דקידושי' [ל"ט ע"ב] דכל כך קשה שמענישין על המחשבה [כ]מעשה כההוא מעשה דר' יעקב באחד שאמ' לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות וכן עשה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, ופרכינ' ודילמ' לא הוי כה"ג אלא משו' דמהרהר בע"ז היה ונפל ומת כדכת' למען תפוס את בית ישר' בלבם. ותימ' דלא חשיב נמי הרהור מינות והרהור אשה בהדיהו דהא כולהו כתיבי, ת"ר אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומ' אמר נבל בלבו אין אלקים ומינות הוא שכופר בבוראו ובתורתו אע"פ שאינו עובד ע"ז וסבר האי תנא מין זהו שאוכל נבילות להכעיס כדאית' פ' אין מעמידין [ע"ז כ"ו ע"ב] ובפ' אחרון דהוריות [י"א ע"א] דפליגי רב אחא ורבינא דחד אמ' לתיאבון משומד להכעיס מין וחד אמ' להכעיס נמי משומד אלא איזהו מין זה העובד ע"ז א"כ לדידיה מאי איכא הכא בין מינות לע"ז ונ"ל מפני פירכא זו פרש"י מינות דהכא תלמידי הנוצרי ההופכים דברי תורה למדרשי טעות ואליל, וכן הוא אומ' אמר נבל בלבו וגו', דאין לך נבל גדול מההופך דברי אלקים חיים, כן פרש"י, אבל רבי' הלל זל"ע פי' בספרי זו מינות זה הכופר בתחיית המתים. וקשי' לי לפי' זה ההיא דמס' ראש השנה פ"א [י"ז ע"א] ואיתא נמי בסדר עולם בס"פ נאמ' לאברהם אבינו, אבל המינין והמסורות והמשומדין והאפקורוסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים וכו' קת' מינים וקת' כופרים בתחיית המתים, אלמ' מין לאו היינו כופר בתחיית המתים. ומיהו ההיא דפ"א דע"ז [ט"ז ע"ב] ועיקרה בפ"ב בתוספת' דשחיטת חולין דתניא לא ישא אדם ויתן עם המינים מעשה בר' אליעז' שנתפס למינות הינו ודאי תלמידי הנוצרי. מיהו רישא ברייתא קת' בשר שנמצא ביד גוי מותר בהנאה, ביד מין אסור בהנאה, מפני שאמרו שחיטת המין לע"ז פתו פת כותי ויינו יין נסך ופירותיו טבלים. ומייתי' להא נמי בהכל שוחטין [חולין י"ג ע"א] ושם פרש"י מין ישר' שאדוק בע"ז והרי ככומר לע"ז וספריו לשם ע"ז כספרי קוסמין. מיהא נמי שמעינ' דשחיטת מין ישר' לע"ז דמין היינו עובד ע"ז, דאי אוכל נבילות להכעיס היינו מין לא היינו מחמירין בשחיטתו לומ' סתם מחשבתו לע"ז דא"כ מפני מה ספריו קוסמין, ותו מאי בינייהו אם להכעיס סתם מחשבתו לע"ז א"כ היינו עובד ע"ז גמ'.
